קורא כרטיס מגנטי

עוברת בין שורות הבגדים שתלויים בצורה כה נעימה על הקולבים, בנחת מדפדפת, ומוציאה ובוחנת מקרוב את הבד, את הגיזרה תוהה האם זה אני או שמא לא מתאים לי בכלל. כך עוברות שעות ארוכות שאני מלבטת ומחליטה ושוב מודדת ומחזירה לסל הקניות, בוחנת את עצמי במראה אינספור פעמים ולא בטוחה אם אני עושה את ההחלטה הנכונה. שואלת משהו את המוכרת וזו מחמיאה לי מאוד ומרעיפה מילים טובות, אני נהנית מליטוף האגו למרות שיודעת בתוך תוכי שזה התפקיד של המוכרת וזו הטקטיקה שלה לקניה שלי, אני עושה עם עצמי חושבים. אני אלך עם הבגד הזה או שהוא סתם יעמוד לו בארון על קולב ללא שימוש כמו הרבה לפניו. ושוב מתלבטת ושוב מודדת. עומדת מול הראי ומצלמת סלפי שלי עם הבגדים, לא זה לא כדי להעלות לפייסבוק חלילה, רק התייעצות קטנה עם החברות. שולחת את התמונות בקבוצת הוואטס אפ שלנו. ידעתי שמהן תבוא הישועה, טוב שיש חברות גם באופן הוירטואלי הן יודעות לומר את האמת וגם לתת את המחמאות הנכונות, נו טוב הן מכירות אותי הכי טוב שאפשר. אז זהו החברות הטלפוניות עזרו לי להחליט וההחלטה נפלה. אורזת את הבגדים הנבחרים בסלסלה ועושה צעדיי לקופה. תור ארוך משתלשל מהקופה ועד אינסוף. באחת מהקופות קורא כרטיס מגנטי והקופאית מעבירה את התור לתור אחר. רק שלי זה לא יקרה, אם אגיע עד לקופה וקורא כרטיס מגנטי לא יעבוד אני אבודה, אין לי כבר הרבה זמן . מחשבת בראש היכן לעמוד כדי שזה יהיה התור הקצר ביותר שיש. אף פעם אי אפשר לדעת. עמדתי כמובן בתור אחד, אבל פתאום בעמדה של הקופאית שלא עבד לה הקורא כרטיס מגנטי, חזר לעבוד והיא קראה בכריזה – לקהל הלקוחות קורא כרטיס מגנטי חזר לעבוד כל מי שמעוניין לשלם בכרטיס אשראי יכול לעמוד בתור. שוב פיספסתי… ממש חוקי מרפי גם פה עוקבים אחרי. זהו הגיע כמעט תורי בעיניים חדות אני צדה את קורא כרטיס מגנטי כדי לוודא שהוא אכן עובד ויש לי מזל, תוך שניה וחצי מבצעת את הקניה ויוצאת עם חיוך על הפנים.